תלוי מאד בגיל החתול ובמקום ממנו הוא בא. כאשר מדובר בגור חתולים מומלץ לא להפרידו מאימו לפני גיל 8 שבועות. אם אכן קיבלנו גור סביב גיל זה עלינו להכין לו מיטת חתולים נעימה ורכה, מזון גורים (יש יבש ורטוב וניתן לתת משניהם בהתאם לגיל ראה להלן), מברשת שיער, כלי למים, כלי למזון, ארגז צרכים, צעצועים המיועדים לחתלתולים ומתקן לגרוד ציפורניים (על מנת להמעיט שריטות של הספות).
אם מדובר על גור יונק (עד 3.5 שבועות בערך) יש לרכוש תחליף חלב (מטרנה) ייחודי לגורי חתולים, מגבונים לחים לעיסוי פי הטבעת בסיום ההאכלה, בקבוק גומי לחימום של הגור (תמיד לעטוף את הבקבוק במגבת ולוודא שאינו חם מדי כי גורים לא מספיק רגישים בכדי להבין שהם צריכים לזוז ממקור חום ועלולים להיכוות).
מגיל 3 שבועות ואילך ניתן להציג לגור הקטן מזון גורים רטוב (שימורים) ולתת לו להתנסות באכילת מזון כזה, בתוספת מטרנה.
ככל שהגור לומד לאכול את השימורים נפחית בהדרגה את כמות המטרנה.
גור צעיר הרבה פעמים לא ישתה כמעט מים ויסתפק בנוזלים שבשימורי הגורים שלו - זה תקין ובכל זאת תמיד רצוי להשאיר לו קערת מים (לא מינרליים) טריים.
חתולים אוהבים להסתתר בהגיעם למקום חדש והתנהגות זו נורמלית לחלוטין.
גורי חתולים (וגם חתולים בוגרים) שיגיעו לבית חדש עלולים לחוש חסרי ביטחון ובדקה הראשונה שידרכו בביתם החדש ימצאו מקום מסתור (סל כביסה, מגירה חצי פתוחה, ארון כלשהו) ממנו ישקיפו על המתרחש.
זו התנהגות נורמלית לחלוטין ויש לאפשר לחתול להתרגל בקצב שלו לסביבה, לקולות ולריחות החדשים - אם גילינו היכן הוא מסתתר מומלץ להניח קרוב אליו כלי מים וכלי אוכל ולעזבו לנפשו. בדרך כלל בלילה או כשהבית ריק הוא ייצא ויבדוק את הסביבה ולאט לאט יאזור אומץ, עד שלאחר זמן קצר יבין שאנחנו "לטובתו" ויסכים לערוך היכרות רשמית אתנו ועם המקום החדש.
מה שחשוב הוא לשים היטב לב שהחתול לא מתחבא במקומות המסכנים אותו כמו מכונת כביסה שמישהו בטעות עלול להפעיל, מייבש כביסה וכו.
במקרה של חתול בוגר שהועבר לבעלים חדש או אפילו עבר דירה עם בעלים מוכר יש לסגור את החתול למשך שבועיים ימים בבית, לוודא שאין שום פתח מילוט כלשהו (אפילו לא פתח חלון זעיר) מכיוון שחתול בוגר תמיד ינסה לחזור לטריטוריה הקודמת שלו.
גם אם החתול הועבר לעיר אחרת והובא לדירה בקומה עשירית הוא עלול לנסות לקפוץ מהחלון כדי לחזור לביתו הקודם, לכן המלצה זו נכונה לכל מקום ללא יוצא מהכלל.
על כל חתול בוגר שהועתק ממקומו יש לשים קולר עם פרטי הבעלים החדש.
לאחר כשבועיים בהם החתול שהה בדירה החדשה הוא יפנים שזה מעונו החדש ואז אפשר להירגע..
בכל מקרה של חתול בוגר שנעלם לאחר מעבר דירה יש קודם כל לחפשו באזור מגוריו הישן (אם המרחק סביר). חתולים כבר עברו קילומטרים רבים וחזרו למקומם הקודם ולעתים נדרשת עקשנות רבה לשכנעם כי אנו רוצים בטובתם ולא מוותרים עליהם בחיינו במקום החדש.
מומלץ ביותר לעקר את החתולה אלא אם כן היא נועדה למטרות רבייה.
מגיל חמישה עד שישה חודשים החתולה תחל להתייחם. לחתולה מחזור ייחום שונה מזה של הכלבה - החתולה תתייחם עד שתתעבר (עקב תהליך הקרוי ביוץ מושרה) - חתולה שלא התעברה תהיה מיוחמת שבוע כן שבועיים לא לסירוגין,דבר המקשה מאד על בעליה ומזיק לה הורמונאלית.
למאמר המלא...
מזון - חלב פרה (גורם לשלשול)
עצמות עוף או עצמות דגים, סחוסים וגרונות
מים מינרליים (מכיל ריכוזי מלחים שמעודדים דלקות וחסימות שתן)
שוקולד, שום, בצל
ביצה לא מבושלת (בחלבון יש חומר שמונע מגוף החתול שימוש בביוטין שהינו חומר חיוני עבורו).
פעמים רבות אנשים שוכחים שחתול שוקל 5 ק"ג בממוצע ונותנים לו "רק חצי כדור" של תרופות שונות שיש בבית- לחתולים מטבוליזם שונה מלבני אדם ובנוסף לכך משקלם קטן בהרבה ממשקלינו ולכן כל ניסיון לתת "מנה קטנה" של תרופה שיש במקרה בבית עלול להסתיים במוות של החתול.
צמחים מסוכנים - קיימת רשימת צמחים רעילים, אחד שנפוץ בבתים רבים הינו שושן צחור- אסור לתת לחתול ללקק או לרחרח אותו עקב סכנה לפגיעה כילייתית.
בשום אופן לא!!!
ניתוח הסרת ציפורניים הוצא מהחוק לפני מספר שנים עקב אכזריותו - זהו ניתוח בו כורתים את פרק האצבע השלישי בכפות הידיים והופכים את החתול לנכה תמידית - מעבר לכאב שכרוך בניתוח עצמו הניתוח גורם לכך שהחתול לא יוכל לעולם להסתדר בחוץ אם ייאלץ (לא יוכל לטפס על עצים או להגן על עצמו בעזרת ציפורניו).
חתולים אכן אוהבים לשרוט רהיטים כדי לסמן את הטריטוריה שלהם וכן כדי לשייף את ציפורניהם. יש מספר דרכים להקטין את הנזק לרהיטים כמו רכישת משטח גרוד או הבאת גזע עץ אנכי והצבתו במקום קרוב למקום בו החתול אוהב לשרוט.
כמו כן ניתן ללמוד כיצד לגזור את ציפורני החתול או להיעזר בכיסויי ציפורניים ייחודים מפלסטיק המודבקים לציפורני החתול ומאפשרים הגנה על הריהוט.
הגורם העיקרי לגירוד הינו פרעושים אך יתכנו סיבות נוספות.
יש לבדוק האם הגרד ממוקד למקום מוגדר או שהינו מפושט בכל הגוף (למשל גרד באזור ראש ואוזניים יחשיד לכוון טפילי אזוניים).
בעלי חתולים רבים טוענים שהחתול לא יוצא מהבית ולכן אינו סובל מפרעושים, אך גם חתול שאינו יוצא מהבית יכול בקלות להידבק מפרעושים. לפרעוש יכולת קפיצה מרשימה (קופץ לגובה 2 מטר!) כך שבקלות הוא יכול להגיע גם לחתולים שגרים בסביבה "סטרילית". בנוסף יכול הכלב הביתי או חתולי חצר שמטיילים בחדר המדרגות להעביר פרעושים ממקום למקום.
באופן ממוצע מחזיקה כל פרעושה מעוברת כ 2000 ביצי פרעושים בבטנה כך שהבית יכול להפוך למקום מפורעש במהירות רבה אם לא נמנע זאת.
בעיית פרעושים בחתולים למאמר המלא...
שיהיה בשעה טובה, אין שום סיבה למסור את החתול. מיתוסים רבים ואף רופאים לא מעטים מקשרים בין הריון לבין הצורך בהתרחקות מחתולים.
העניין נעוץ בטפיל שקרוי "טוקסופלסמה" שקיים גם בחתולים ואם הוא מועבר לאישה הרה שאין לה נוגדנים לטפיל, העובר יכול להפגע.
בעניין זה חשוב לזכור שבכדי להדבק בטפיל על האישה לבלוע צואת חתול נגועה שעמדה 3 ימים בארגז (בכדי שהטפיל יבשיל וידבק) וזו אכן משימה לא פשוטה...
ממחקרים רבים שנעשו מצאו כי רב ההדבקות בטוקסופלסמה מקורן בעיסוק בבשר נא (כמו הכנת שניצלים מבשר נא על השיש ואי חיטוי משטח ההכנה לאחר מכן).
דרך נפוצה נוספת להדבקות הינה חפירה באדמה שם יש אכן צואת חתולים ישנה עם טפיל בשל ובליעת תוכן צואתי זה עקב רחיצת ידיים לא מספקת.
במחקרים סטטיסטיים שערכו על נשים שנחשפו בקביעות לחתולים במסגרת עיסוקן (ווטרינריות, אסיסטנטיות לווטרינריים) לא נמצא כל שינוי ברמת הנוגדנים שלהן לטפיל ביחס לשאר האוכלוסיה).
נשים בתחילת ההיריון עוברות בשגרה בדיקת דם לזיהוי נוגדנים לטפיל זה - ואם האשה חיובית לטפיל (כלומר נחשפה בעברה לטפיל) היא מוגנת מהדבקה בו ואם הינה שלילית לטפיל עליה לנקוט אמצעי זהירות בסיסיים ביותר כמו ניקוי ארגז החול עם כפפות או העברת התפקיד המכובד של ניקוי הארגז לבן משפחה אחר.
לסיכום: אין כל סיבה להימנעות מליטוף וחיבוק החתול הביתי בזמן ההיריון כל עוד אין מגע (בליעה) של צואה שלו.
דבר ראשון להפסיק כל מתן מזון ושתייה למספר שעות (תלוי בגיל החתול - חתול בוגר כ 5 שעות, גור 3 שעות). אם מקיא מעל פעמיים באותו יום - לפנות לווטרינר.
הקאות יכולות להגרם עקב מספר רב של גורמים כגון: בליעת כדורי שער, בעיות עיכול, דלקות שונות (כולל דלקת לבלב), טפילי מעיים, חסימות מעיים, הרעלות, בעיות באברים פנימיים כמו כליות, בעיות כבד ועוד. חשוב לאבחן מוקדם ככל הניתן את הסיבה להקאות, הן כדי לטפל בגורם לבעיה והן כדי למנוע סיבוכים משניים כמו התייבשות, כיבי קיבה ועוד.
חשוב ביותר לנסות להבחין האם מדובר אכן בעצירות או בחסימת שתן. פעמים רבות בעלים יטעו לפרש חוסר יכולת מתן שתן כעצירות ויחשבו שלא מדובר במצב מסכן חיים בעוד שאם אכן מדובר בחוסר יכולת מתן שתן (חסימת שתן) מדובר במקרה חירום שדורש טיפול מיידי.
חסימת שתן אצל חתולים למאמר המלא..
בהחלט כן, מומלץ לפנות לווטרינר. חתול הינו חיה טורפת ומטבעו של טורף הוא מצניע חולשות (משדר עסקים כרגיל גם כשהוא מרגיש לא טוב).
חתולים יפסיקו לאכול ממגוון סיבות - הן רפואיות והן נפשיות (כגון: נסיעת הבעלים, תינוק חדש בבית, חתול או כלב חדשים בבית, פטירת הבעלים לא עלינו, שיפוץ בבית השכן ועוד). לעתים גם כשהגורם הראשון להפסקת האכילה לא קיים עוד החתול כבר מצוי במצב של אנורקסיה ו"ישכח" לאכול - דבר הפוגע בכבד שלו ומכניס אותו למצב רפואי מסוכן הקרוי "כבד שומני" ולכן חתול שהפסיק לאכול צריך להגיע לאבחון וטיפול.
הווטרינר יאתר את הגורם הראשוני להפסקת האכילה (מחלה, מצב נפשי מלחיץ) ויטפל בו. במקביל במקרה שכבר אובחנה אנורקסיה ואף מצב של כבד שומני, הווטרינר ישתמש בכל האפשרויות על מנת לגרום לחתול לאכול כדי להגן על הכבד שלו (החל מפיתוי במעדנים, דרך שימוש בתרופות מעוררות תאבון ועד האכלה דרך צינור קיבה).
שתייה והשתנה מרובים תמיד דורשים אבחון מקיף. מחלות רבות גורמות לתופעות אלה ובחלקן בשלבי המחלה הראשונים החתול מרגיש מצוין (לעתים אף אוכל יותר כמו למשל בסכרת). מדובר מבחינתנו בסימני אזהרה שטוב לגלותם בשלבים הראשונים כי אז גילוי נכון ומוקדם מונע הגעה לשלבי מחלה קשים יותר.
מחלות הורמונליות (כגון: סכרת, גידול בלוטת אדרנל ועוד) וכן בעיות כליה וכבד יגרמו לשתיה והשתנה מוגברים וכולם דורשים אבחון וטיפול.
לחכות!
במקרה זה גם כוונות טובות עלולות להזיק ברגע שמתחילים להתערב בין אם לגוריה תמיד נוצרות תסבוכות. לעיתים האם הולכת לחפש מזון או נקלעת לצרה ולוקח לה זמן לחזור לגור שלה (ייתכן שהעבירה את שאר אחיו ובדרכה לחזור להעביר גם אותו).
ברגע שניגע בגור יקטן מאד הסיכוי שאם אמו תחזור היא תחזיר אותו אליה. הטיפול בגור קטנטן דורש הרבה התעסקות (האכלה בפיפטה כל כשעתיים במטרנה של גורי חתולים, עיסוי פי הטבעת עם מגבונים לחים לאחר הארוחות, חימום הגור ועוד) והרבה פעמים כרוך הדבר בסיום עצוב שכן בגור שהופרד מוקדם מדי מאמו מערכת החיסון חלשה וחשופה לזיהומים רבים.
בלית ברירה אם נראה שחלפו מספר שעת ווידאנו שהאם לא חוזרת ,ננסה למצוא חתולה מינקת אחרת ו"להגניב" לחיקה את הגור היתום על ידי שפשופו בפרוותה.
אם לא הצלחנו לחבר את הגור לאם מניקה יהיה עלינו למצוא לו בית מאמץ.
דבר ראשון יש לוודא שהחתול לא מסתתר בבית במקום שלא חשבנו עליו (כמו בוידעם למשל). יש לחשוד שהחתול מסתתר בעקר אם קדם להעלמו רעש מפחיד או גורם מלחיץ אחר (אורחים למשל).
מומלץ לבדוק שלא ננעל בטעות במחסן או בארון כלשהו מחוסר שימת לב של מישהו.
לאחר שוידאנו שאינו בבית יש לחפש קודם בקרבת הבית במקומות מסתור (שיחים, אזור מחסנים ומקלטים).
מומלץ לחפשו בשעות שקטות בהן אין הרבה המולה בסביבה, לצאת עם פחית שימורים ולקרוא בשמו תוך רשרוש על קופסת השימורים (אצל מרבית החתולים רשרוש קופסת שימורים יוצר התניה לאכילה).
יש להמשיך לחפש את החתול שבוע ויותר מיום העלמו (חתולים יחזרו גם אחרי חודשיים אם יתאפשר להם הדבר מבחינה בריאותית), מומלץ לתלות מודעות עם תמונה בכל השכונה וכן להתקשר לוטרינרים באזור, לעמותות של בעלי חיים ולפרסם מודעה באינטרנט.
הרבה פעמים החתול נפצע ושוכב ממש בקרבת הבית אך אינו יכול לחזור ואם ישמע את קולכם המוכר יענה לכם ביללה אך לשם כך דרושה סבלנות וסביבה שקטה.