אם פעם ניתן להם עט וטור בעתון
כך שהם לשם שינוי יתנו את הטון
ותנתן להם יד חפשית
לתאר את הדברים מנקודת מבטם האישית
נוכל לשמוע מכוון המקלדת קולות תיפוף עדינים
של כריות כפות רגל המקישות במרץ בעודנו ישנים.
מקשי המקלדת יעבדו מהר - כי סוף סוף קיבלו הזדמנות לספר.

ואז תינתן לנו הזכות הנדירה
להכנס מעט לעולמם ולחוש באוירה
וכעת אולי נדע איך הם רואים את המצב
בהליכה על ארבע, מקומרי גב
ואיך הם מסתכלים עלינו, ההומו ספיאנס המיוחדים
שלפעמים שוכחים שבעולם אנחנו לא בנים יחידים.

ובכן - איך נראה במבט חתולי וסקרן
שותפם לשכונה - בן האדם?
האם הוא מצטייר כמישהו מגן המעניק אהבה
או מישהו שיש לנוס על נפשו כשצילו בסביבה?

מה מרגיש כלב ששנים היה חלק מהמשפחה
כשהוא ננטש בדרך לשדה התעופה?
מה הוא חושב לפני שהוא מת מצער או רעב
או בעת שמשתמשים בו לצרכי קרב?

ועל מה חולם גור חתולים שהופרד מאמו ומאחיו
מתוך הנחה שהוא בודאי יסתדר ואם לא - מי יידע עליו.

לפעמים מגיעים למרפאה עוברי אורח -
חסרי בעלים וחסרי כח
ודרך העיניים המדברות שלהם
אפשר לעתים לקרוא את כל סיפור חייהם
ובסיום היום כשאותם נוודים ממשיכים בדרכם
לא נותר אלא לקוות שהם ימצאו בית חם.